דף הבית >> מאמרים >> גרפולוגיה

גרפולוגיה

עקרונות בסיסיים בגרפולוגיה

מהי הגרפולוגיה ועל אילו עקרונות היא נשענת?
רבים מבלבלים את תחום הגרפולוגיה עם תחומים מיסטיים אחרים, ומניחים כי היא יכולה לחזות עתידות ולנבא דברים כאלו ואחרים.
משמעות המילה גרפולוגיה- גרפו=כתב, לוגיה=תורה. תורת הכתב.
הגרפולוגיה היא למעשה תורת הכתב, כלי המאפשר באמצעות ניתוח כתב היד להבין את אישיותו של הכותב על היבטיה השונים. צרכיו של הכותב, המניעים שלו לפעולה, יכולותיו השכליות, המעשיות, החברתיות צרכיו הרגשיים ועוד.
נקודת המוצא של הגרפולוגיה טמונה דוקא בכתב אותו לומדים כולם בכיתה א'- אותיות הא'ב' בכתב. זהו כתב התקן.
ההיגיון העומד מאחורי הגרפולוגיה טוען, שכולנו ללא יוצא מן הכלל, (כאלו שנולדו בארץ, ואלו שעלו, גברים ונשים, וכן הלאה ), לומדים לכתוב את אותו כתב תקן. כולנו לומדים להתחיל את האותיות מאותה נקודה, לסיים באותה נקודה, לשמור על שולי פתיחה בגודל מסוים ומרווחים בין מילים בגודל מסוים וכן הלאה.
מאחר וכל אחד מפתח לעצמו סגנון חיים שונה, צובר התנסויות וחוויות שונות, כל אחד מפתח לעצמו סגנון כתיבה שונה.
הבחירה לפיכך, על פי הגרפולוגיה, של האופן בו אנו כותבים, לא נובעת מאופני לימוד שונים, אלא מבחירה (לא תמיד מודעת ) של אישותנו להביע את עצמה ואת ייחודה מתוך הצרכים האישיים של הכותב. לכן מתייחסים לכתב היד כמבטא את הפשרות והבחירות שלנו.
הפשרה היא בין התקן הנלמד, כלומר – דרישת החברה ומוסכמותיה, לבין הצרכים האישיים שלנו.
המשמעות של כתיבה על פי התקן יכולה ללמד אותנו על אדם אשר חושב על פי המקובל, מכבד מאד כללים וחוקים, מסודר ומאורגן, יסודי, אך יחד עם זאת זהיר, מקובע, מתקשה להתמודד עם שינויים ולצאת מהמשבצת.
כל הכתבים נמצאים ברצף שבין התקני לחלוטין לבין הכתב הלא תקני לצורותיו השונות.
סטייה מהתקן יכולה להתבטא בשתי דרכים עיקריות:
הראשונה – סטייה שעל דרך ההעשרה ע"י תוספות קישוטיות שונות. תוספות אלו מאפיינות לרוב, אנשים בעלי צורך לייפות דברים ולהקנות להם משמעות נוספת.
השנייה – על דרך ההשמטות וההחסרות. השמטות אלו מייצגות חסכון בזמן ובתנועה. אנשים אלו מונחים ע"י חוויות פנימיות ומייחסים חשיבות למה שנמצא מעבר לצורה החיצונית.
בכל מקרה, בכל סטייה יש חשיבות למידת הקריאות של הכתב. הבדיקה המתבקשת היא באם השינויים פוגמים בקריאות ובהבנה שמעידים על יחס הכותב לסביבה ולזולת.
כאשר הכתב נשאר קריא ניתן לדבר על התחשבות בזולת, על רצון להיות מובן ולהימנע מטעויות, אך גם על ניסיון להציג תדמית או גישה ילדותית.
חוסר קריאות, לעומת זאת, יכול להעיד על זלזול, חוסר התחשבות אך גם על מקוריות, זריזות מחשבתית ואולי גם על כותב שאין לו צורך להבהיר את עצמו.
הספונטאניות של עיצוב האות, כלומר – התנועה המעצבת את הצורה, עוזרת לאבחן אם הכותב נותן לעצמו ביטוי ספונטאני וטבעי או עוטה על עצמו מסיכה ומעמיד פנים.
לאחר בחינת הקרבה או השונות של הכתב מהתקן הנלמד, בוחנת הגרפולוגיה מספר רב של סימנים גראפיים כגון גודל כתב היד, זוויות הכתיבה, מהלך השורות, עיצובן ופרמטרים נוספים. על מנת לאבחן קיומה של תכונה מסוימת באישיותו של הכותב, הגרפולוגיה נשענת על שילוב של מספר סימנים גראפיים המעידים כולם על קיומה של אותה תכונה וכך מחזקים את קיומה. מקבץ סימנים גראפיים כזה נקרא סינדרום והוא מאפשר ניתוח מקצועי ורציני יותר
( בדיוק באותו האופן, שבו רופא יקבע שאדם חלה בשפעת אחרי שבדק שיש לאדם חום גבוה, כאבי שרירים, אוזניים, אודם בגרון, חולשה וכדומה, והוא לא יסתמך רק על העובדה שיש לאדם חום גבוה)

לאחר לימוד מעמיק של סימנים גראפיים, ורכישת מיומנות של הצלבה בינהם, לומדים תיאוריות פסיכולוגיות שתורגמו לגרפולוגיה ( כגון התיאוריה של פרויד, יונג לה-סן וכדומה ) ומקבלים אינפורמציה נוספת בעזרת תיאוריות לאלו על מניעיו של האדם, צרכיו וכדומה.
כפי שניתן להבין, עיסוק בגרפולוגיה דורש גישה זהירה ויסודית ותשומת לב קפדנית לפרטי פרטים, לצד ראיית התמונה השלמה, ופענוח כל סימן בהתאם לשאר הסימנים בכתב הנתון. וכפי שנאמר קודם המרחק בין גרפולוגיה לבין מיסטיקה גדול מאד...

 
שינויים בכתב לאורך השנים

מיומנות הכתיבה מתחילה בגיל צעיר מאד (5 –6) אך נמשכת זמן רב. בגיל צעיר לומדים ילדים לצייר כתב על פי תקן זהה, זהו כתב התקן. ישנה אחידות באופן בו מלמדים לשמור על מרווחים בין מילים, אותיות, שורות ואף במקום התחלת השוליים וסיומם. יחד עם זאת קל לראות כי רובנו זונחים לאורך השנים את הכתיבה המקורית אותה למדנו, ומסגלים כתיבה ייחודית לנו ולאישיותנו.
לכתיבה הייחודית אותה אנחנו מסגלים לעצמנו, מתווספים שינויים ותהליכים טבעיים אותם מצופה לראות לאורך זמן.
 כתיבה תמה - בגיל 6 לערך ניתן לראות כיצד ילדים משקיעים מאמץ וזמן רב בכתיבת כל אות. הם יותר מציירים את האות מאשר כותבים אותה, ומשקיעים מאמץ פיזי ומוטורי גדולים מאד.
 בגיל ההתבגרות אנו רואים כיצד כתבי יד רבים של בני נוער מקבלים מאפיינים דומים. מחד ניתן לראות חיקוי של אותיות, הקפדה רבה יותר על צורת הכתב ועיצובו, ומאידך כתבי יד רבים הופכים לקטנים ובלתי נראים.
 שתי קבוצות אופייניות אלו עונות על שני צרכים מנוגדים בקרב המתבגרים. מחד, יש צורך הולך וגובר של המתבגרים להדמות זה לזה ולהיות חלק מקבוצת גילם והדומים להם, כמו גם רצונם למצוא חן, ומאידך, קיים צורך להיות עם עצמם, להסתגר ולהתרחק מהסביבה הקרובה.
 על פי רוב, סביב גיל 18 מתחילים מרבית בני האדם לגבש את כתב היד הייחודי להם, תוך יצירת איזושהי פשרה בין דרישות הסביבה (איך שלימדו אותם לכתוב) לבין צורכיהם האישיים (השינויים שהם הכניסו בתקן הנלמד). בגיל זה בערך כבר ניתן לנתח את כתבי היד כיוון שהבגרות הגרפית הרצויה כבר הושגה.
גם לאחר גיל 18 ולאורך כל חיינו, כתב ידנו ממשיך להשתנות ולהתבגר יחד אתנו בהתאם לחוויות אותן אנו עוברים. מצבים רגשיים משמעותיים משפיעים על כתב ידנו - כגון נישואים, אובדנים, לידת ילדים, מעברי דירה -  מגדילים אותו, מקטינים אותו, משנים את דרך ההתארגנות שלנו ועוד.
כמובן, שגם שינויים פיזיים ובריאותיים לאורך השנים משפיעים על הכתב וניתן לראות כדוגמא את השימוש במשקפיים או מצבים בהם יש ירידה בטונוס השרירים בגוף.
 לסיכום, כתבי יד משתנים עם הגיל כשם שאישיותנו והתנהגותנו משתנה. בבואנו לנתח כתב יד חשוב לדעת מה גילו של הכותב, על מנת שנוכל להבין את בשלותו הנפשית והאם חלק מקשייו או התנהגותו תואמים לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. רק לאחר מידע מקדים זה ( ועוד כמה פרטים על הנבדק), ניתן לנתח באופן ראוי את כתב היד.

 
משמעות הצבע בציורי ילדים


הורים רבים תוהים מה מסמלים הצבעים בציורי ילדיהם, ומה ניתן ללמוד מכך על מצב רוחו, או על אופיו של ילדם.
 בגיל צעיר בחירת הצבעים נעשית באופן מקרי ואין משמעות מיוחדת לצבע זה או אחר. עיקר עיסוקו של הילד בציור הוא לשם הפקת הנאה ואין לדידו משמעות לכלי הציור או לצבע.
בערך בגיל 3 הילד לומד להכיר ולהבחין היטב בין הצבעים השונים, ומתחילה להראות העדפה בבחירת הצבעים.
בגילאי 3-6 בחירת צבעי האלמנטים המצוירים היא לפי העדפתו של הילד, ולא על פי צבע האלמנט במציאות, כך שילד עשוי לצייר שמים בסגול ואדמה כחולה.
הסטטיסטיקה מראה שילדים עד גיל 6 מעדיפים את צבעי היסוד: אדום כחול וצהוב בתוספת של הירוק.
נדיר יהיה לראות ילד המגלה העדפה לצבעים חום שחור או אפור. לרפרטואר הזה בנות מוסיפות לעיתים ורוד וסגול, העדפה שכמעט ואינה נראית אצל בנים.
במידה וילד סביב גיל 6 מראה העדפה עקבית לצבעים כהים, למרות קיומם של כל הצבעים האחרים, כדאי לבדוק האם קיים קושי איתו מתמודד הילד. הצבעים הכהים יכולים להעיד על פסימיות, סגירות, דכדוך, קושי להעז. אלו ילדים אשר מסיבה כלשהי הצרכים הבסיסים של צחוק, דיבור וכדומה, מדוכאים אצלם.
על פי רוב הצבע הראשון שילדים יבחרו מבין מגוון צבעים יהיה צבע אדום. צבע חם, אנרגטי, דומיננטי ובולט לעין. במידה וילד מבוגר יותר ימשיך לגלות העדפה לצבע האדום נוכל לדבר על ילד בעל מזג סוער, פעלתן, דברן לעיתים חסר שקט או אף תוקפן (תוקפנות לעיתים קרובות באה לידי ביטוי בצבעים אדום ושחור).
הצבע הכחול הינו צבע המייצג רוגע , שלווה, יציבות ואיזון. ילדים המגלים העדפה לצבע זה הם על פי רוב ילדים שלווים יותר, רציונאליים וממוקדים יותר.
צהוב הינו צבע שמראה על אופטימיות ושמחת חיים, פתיחות מחשבתית וסקרנות אינטלקטואלית, ניכרת העדפה שלו אצל ילדי הגן וחלה ירידה בהעדפתו עם הכניסה לגיל ההתבגרות, ועליה בבחירתו לקראת גיל בוגר יותר.
הצבע הירוק מופיע רבות בציורי ילדים ויכול להצביע על ילד בעל ביקורת עצמית, דיוק ורצון לבסס את עצמו על עובדות קימות. ילד אשר זקוק ליציבות שקט ושלווה יחד עם יכולת שיש לו לראות מצבים בראיה חדשנית יצירתית ומרעננת.
כתום הינו צבע המסמל אנרגיה, יצירה והתלהבות, ולפיכך ילדים המגלים העדפה לצבע זה יהיו על פי רוב ילדים אופטימיים ויצירתיים המוכנים להיחשף לחוויות חדשות ומגלים עצמאות ורצון להשפיע על החוקים והכללים סביבם.
ללא קשר להעדפתו של הילד, חשוב לתת לו את החופש לבחור מבין כל הצבעים את הצבע המועדף עליו נכון לאותה תקופה ולזכור את משמעות האלמנטים האחרים בציור התומכים בשימוש בצבע כגון לחץ הציור, איכות הקו, מיקום במרחב ועוד.


חוש הומור והיכולת לזהותו בכתב היד


על מנת לזהות הומור בכתב רצוי תחילה להבין את המושג חוש הומור טוב יותר.
מהו הומור ומה מטרתו בגזע האנושי? מדוע אנחנו צוחקים?
החוקרים מסכימים שמושג ההומור קשה להגדרה במושגים פשוטים. אנו מוצאים אלפי דברים, שגורמים לנו לצחוק ובכולם יש אלמנט של הומור. הומור מכיל דברים רבים ושונים כל כך שקשה להגדירו. ההומור מורכב משנינות- חוויה מחשבתית, עליצות- חוויה אמוציונאלית וצחוק- חוויה פיזיולוגית. ניתן לחוות כל אחד מהם בנפרד, אך כאשר אנו חווים אותם במשותף אנו מתייחסים למכלול כאל הומור.
ידוע שחוש הומור הוא דרך לשבור את הקרח בכל מיני מצבים ולייצר תקשורת טובה יותר ונעימה יותר בין אנשים. אנשים המשתמשים בהומור מקבלים פחות ביקורת עוינת ותוקפנות. הם נתפסים בעינינו כאינטליגנטים, עוצמתיים, יצירתיים, בעלי ביטחון עצמי, חשיבה מהירה ושליטה במצב. כמו כן אנו חווים אותם כמעניינים יותר שמחים יותר וכיף לנו יותר לשהות במחיצתם ( נשים אגב מדווחות על חוש הומור כאחת מבין חמש התכונות החשובות ביותר שהיו רוצות בבן זוג פוטנציאלי…).
עובדה ידועה (שאף אחד לא יודע את מקורה…) טוענת, שילדים צוחקים בין 300 ל- 400 פעמים ביום, בעוד שמבוגרים צוחקים בין 15 ל- 100 פעמים ביום. כנראה שהמבוגרים חושבים שלצחוק זה "לא להיות רציני", מה שכמובן אינו נכון.
לדעת חלק מהחוקרים להשתמש בהומור פירושו לראות את הדברים שכולם רואים רק מזווית אחרת, חדשה ומפתיעה שיש בה הגיון פנימי. כיוון שמגדירים את ההומור כ"חוש הומור", מתגנבת ההנחה שיש בו משהו מולד אולם, אע"פ שהדבר נכון, ניתן גם לתרגל שימוש בהומור.
נקודה למחשבה:
ככל שאנשים אינטליגנטים יותר כך הם ייהנו יותר מהומור וייצרו יותר הומור.
ניתן לראות בהומור דרך התמודדות עם כל דבר שאתה רוצה לשלוט בו.
ישנם מספר סוגים של הומור -
    הומור עצמי
    הומור שחור
    הומור ציני ועוקצני
    הומור של שחקנים- מוכן מראש
    הומור מיני
לאחר שבחנו לעומק מהו הומור ומיהם הנהנים והמשתמשים בו, ניתן לנסות להבין מהן התכונות הנוספות המתבקשות מאדם על מנת שיהיה בעל הומור.
תכונה אלו יהיו: אינטליגנציה, יכולת לראות דברים ממרחק, יכולת לראות דברים באופן לא שיגרתי וייחודי, ערנות גבוהה למתרחש מסביב, יכולת הסתגלות טובה ולא נוקשה, חשיבה מהירה, יצירתיות,
דמיון, שליטה במצב- לפחות למראית עין ( שליטה עצמית ) וביקורתיות.
מבחינה גרפולוגית ישנם סימנים גראפיים מסוימים,  שכאשר הם חוברים יחדיו, הם עשויים להצביע על קיומו של הומור בכתב היד:
מרווחים ריתמיים בכתב, עיצוב ייחודי שסוטה מהתקן, תנועה זורמת וקולחת, חוטים וקערות, מהירות מתונה לכל הפחות, ארגון טוב אך לא נוקשה, קו תנופי ותנודיות קלה בכתב.


הגרפולוגיה ככלי יישומי

לגרפולוגיה היסטוריה ארוכה ומכובדת. ידוע שכבר במאה הרביעית לפנה"ס אריסטו ופילוסופים, סופרים ומשוררים אחרים התייחסו לכתב היד כמשקף את אופיו של האדם.
כל אחד מאתנו נבדל מן האחרים. לכל אחד מאתנו אישיות שונה, דרך שונה להגיב על גירויים חיצוניים, עוצמות שונות בחישת רגשות, הסתגלות חברתית שונה וכך הלאה. לכל אחד מאתנו כתב יד שונה וכתב היד שלנו מעיד על אישיותנו, על הדרך בה אנו מגשרים בין רצונותינו ומאוויינו לבין דרישות ומוסכמות החברה, על רגשותינו, מצב רוחנו ואפילו על מצבינו הבריאותי.
הגרפולוגיה בוחנת ונשענת על סימנים גראפיים רבים כגון גודל כתב היד, זוויות הכתיבה, מהלך השורות, עיצובן ופרמטרים נוספים, ומשלבת אותם עם טיפוסים המבוססים על תיאוריות אישיות מתחום הפסיכולוגיה.
עיסוק בגרפולוגיה דורש גישה זהירה ויסודית ותשומת לב קפדנית לפרטי פרטים לצד ראיית התמונה השלמה ופענוח כל סימן בהתאם לשאר הסימנים בכתב הנתון.
אף על פי שהגרפולוגיה מוכרת היום לרבים, מעטים מכירים את שימושיה השונים. למען הסדר הטוב רצוי להכיר את שימושיה העיקריים :
גרפולוגיה תעסוקתית – הכוונה מקצועית ומיון תעסוקתי. כיום ישנם חברות רבות הנעזרות במבחן הגרפולוגי. ייחודה של הגרפולוגיה על פני שיטות אחרות למיון עובדים בתחום זה הוא בכך שלא ניתן לזייף את כתב היד. ניסיונות ליפות, לשנות או להתארגן אחרת מהרגיל רק פוגמים באיכות הכתב, ומכאן שפוגמים באיכויות של הכותב, שהיו יכולות לצאת לפני השטח לולא היה מנסה לשנות ו"לאלץ" את כתב ידו.
גרפולוגיה חינוכית –משמשת מורים ומחנכים ע"י השוואת התפתחות הכתיבה והגיל בהשוואה מול התקן הנלמד, מסייעת להבין את אישיותו של התלמיד המצוי בשלבי צמיחה והתגבשות (כמו גם אבחון ליקויי למידה) ומאפשרת לימוד של יכולותיו, מניעיו וצרכיו הייחודים. יש לציין כי כאן נעזרים בסוללות של מבחני ציור כתומכות ומסייעות לכתב היד.
גרפולוגיה משפטית – מציעה כלים להשוואת כתבי יד לצורך דיונים בבתי משפט. במקרה זה אין מדובר בניתוח אישיות אלא בהשוואת כתבי יד, מסמכים וחתימות החשודים כמזויפים לצורך מתן עדות בבית משפט. כמו כן הגרפולוגיה המשפטית משמשת להשוואת כתובות גרפיטי ובחינת מכתבי איום או הטרדה, וכן בדיקת יושר ואמינות לאנשים החשודים בביצוע עבירה.
גרפולוגיה רפואית – עוסקת בחיפוש הקשר בין מחלות שונות לבין סימני הכתב ומאפשרת באמצעות הכתב לאתר אזורים סומאטיים רגישים ולהפנות להמשך איתור וטיפול בעזרת הרפואה.
גרפו תרפיה – טיפול באמצעות הכתב. חיזוק תכונות אופי מסוימות וטיפול דרך שינוי כתב היד. הנחת היסוד היא שכיוון שכתב היד הוא כתב המוח, ישנו קשר דו כיווני בין המוח לכתב, כך ששינויים חיצוניים בכתב היד לאורך זמן יובילו לשינויים פנימיים ( מחשבתיים ורגשיים).
דוגמא לכך ניתן לראות באדם שכתב ידו מבולגן ומרושל, מתפזר לכל הכיוונים, לא קריא ולא עקבי, והתנהגותו ביומיום דומה לכתב ידו. לאחר טיפול בגרפו תרפיה, בו מלמדים אותו כיצד לשפר את קריאות הכתב, לכתוב משפטים נכונים, עם מרווחים מסודרים וחלוקה נכונה לפסקאות, לומד אותו אדם ליצור תקשורת נכונה יותר, להציב מטרות, לשמור על סדר, תכנון וארגון ולגלות עקביות בביצוע משימות. כך קל יותר לאותו אדם להשיג יעדים בחייו.


עשה ואל תעשה בהערותיך לכתב היד של ילדך

הורים רבים פונים אליי וטוענים, שכתב היד של ילדיהם מאד לא "יפה", וכי הם מעירים להם על מנת לשפר את הקריאות ואת מראה הכתב. הם שואלים כיצד ניתן לעשות זאת, ואני תמיד תוהה, האם בכלל צריך לעשות זאת....
כולנו לומדים לכתוב באותו האופן בכתה א', את אותן אותיות בדיוק-זהו כתב התקן. יחד עם זאת רובנו הגדול לא כותב כתב תקן, ואנו מסגלים לעצמנו את הכתב הייחודי שלנו לאורך השנים. ולמה זה?
כתב היד הוא דרך לתקשורת עם הסביבה, אך יחד עם זאת גם דרך להביע את אישיותנו והמיוחדות האישית שלנו, דרך להביע יצירתיות ולהדגיש חלקים מאישיותנו.
 לעיתים רבות, כאשר אנו דורשים מאדם לכתוב על פי אותו תקן נלמד, אנו מבקשים ממנו בעצם להיות ממושמע, ממושטר, מקובע ופועל על פי המקובל. הדבר יכול לבוא על חשבון דיכוי של הצרכים האישיים, וריצוי הסובבים בלבד.
ילד שבגיל צעיר יחסית כותב, שלא על פי התקן הנלמד, כותב כך לא בגלל, שהוא לא יודע מהו התקן ( אני מקווה מאד- לטובת מערכת החינוך לפחות.... ), אלא בשל העובדה, שהוא בוחר להיות שונה, אחר ולהביע את עצמו בדרכו הייחודית.
 כשאנו מעבירים ביקורת על כתב ידו, אנו בעצם מעבירים ביקורת על אישיותו ועל רצונו להיות "אחר", לא כמו כולם, והדבר עשוי להיות בעייתי. הילד חווה את הביקורת כביקורת אישית, ומבין מאתנו, באופן לא בהכרח מילולי, שרק מי שכותב "יפה" וקרוב ל"תקן", הוא "בסדר".
אך על מה בכל זאת ניתן להעיר?
רצוי מאד בגיל מוקדם ( 4-5 ) לשים לב לאופן אחיזת העט של הילד, ובמידה ואופן אחיזת העט לא תקין לבצע תיקונים מוקדם ככל האפשר.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה, שאופן אחיזת העט משפיע מאד על קצב הכתיבה, ועל מאמץ השרירים במהלך הכתיבה, דבר שיכול מאד לסרבל את התהליך ולהקשות על הילד בעת העתקה מהלוח, הכתבה או בזמן מבחן, וזה עלול להפריע לו בהמשך הדרך.
מסיבות דומות, כדאי להפנות את תשומת ליבו של הילד, גם לנקודת הפתיחה בכתיבת כל אות, ולבקש ממנו הקפדה כללית על מרווחים, על מנת לאפשר קריאות סבירה לאחרים- כדרך לתקשורת.
רצוי להשתדל לא להעיר על מראה הכתב, ולהשתמש מעט ככל האפשר במילים שיפוטיות וביקורתיות כמו "לא יפה" או כל דבר אחר, שעשוי להעביר מסר לא חיובי על כתב היד של הילד. כל מה שהילד רוצה זה להביע את עצמו בדרכו הייחודית ועלינו לזכור את זה, לפני שאנו מעירים את הערותינו, ולמרות כוונתנו הטובות ודאגתנו לילדנו.

 
 גרפולוגיה, אהבה לאוכל ומה שבניהם

כולנו אוהבים לאכול. הצורך לאכול הנו צורך מולד, איננו יכולים לשרוד ללא מזון, שכן הוא משמש בסיסה של האנרגיה הפיזית שלנו לאורך היום, אלמנט מרגיע רגשי ומנחם לאומי. החיפוש אחרי האלמנט המרגיע והנעים הזה מלווה אותנו כל חיינו הבוגרים.
יחד עם זאת, ישנם אנשים שאהבתם לאכול היא יוצאת דופן ומיוחדת. הם אניני טעם, בעלי חוש ריח וטעם מפותחים, משקיעים מחשבה במה יכינו והיכן יקנו את הבשר, באילו תבלינים ישתמשו ואיך יקשטו את צלחות ההגשה ואת השולחן. אצל אנשים אלו האהבה לאכול היא שונה ואחרת, קיימת שם התעסקות משמעותית ומיוחדת באוכל.
כתב היד הוא כלי, המאפשר לנו באמצעות זיהוי מגוון רחב מאד של סימנים גראפיים, יחד עם שימוש בתיאוריות פסיכולוגיות תומכות, המקבלות ביטוי בסימנים גראפיים בכתב היד, להכיר את אישיותו של הכותב על מרכיביה השונים. כך ניתן גם לאבחן באמצעות כתב היד את אופן התייחסותו של אדם מסוים לאוכל, את חשיבות האוכל ומרכזיותו בחייו.
פרויד- אבי הפסיכואנליזה דיבר בתיאוריה ההתפתחותית שלו על קיומם של מספר שלבים הכרחיים בהתפתחות של האדם. הוא הבחין בין 5 שלבים שונים: השלב האוראלי, השלב האנאלי, השלב הפאלי, תקופת החביון והשלב הגניטאלי.
בשלב הראשון, השלב האוראלי המתחיל בשנה הראשונה לחיים, מלידה ועד גיל 18 חודש לערך, יש התמקדות בהנאה בכל מה שקשור לעיסוק עם הפה, אכילה, יניקה וכד'.
פרויד דיבר על צמיחה משלב אחד לשני. הוא הקביל את האנרגיה לצבא היוצא לכבוש יעדים.
אם הצבא עובד נכון, הרי שבכל יעד אותו יכבוש, ישאיר כוח משמר קטן, ומשם ימשיך הלאה במסע הכיבוש. אם איננו עובד נכון, לאחר שכבש יעד, ישאיר כוחות גדולים במקום, ואז לא יישאר לו מספיק כוח, כדי לכבוש יעדים נוספים בכלל או לפחות לא בצורה יעילה.
מצב של השארת מירב אנרגיה בשלב מסוים יכול להיווצר כתוצאה משני גורמים עיקריים:
1.       תחושה של חוסר סיפוק  בשלב- למשל ילד, שרצה יותר אוכל ממה שניתן לו, או שהזדרזו להאכילו, החוויה של ההאכלה עבורו הייתה לא, נעימה ולכן לא מספקת– האדם מחפש דרך להשלים את החסר.
 2.       עודף סיפוק -  ילד שחש שקיבל מספיק אוכל, החוויה הייתה נעימה מאד, ולכן הוא רוצה עוד ממנה. הסיפוק הרב שמפיק מאותו השלב "מאלץ" אותו להישאר באותו השלב.
כאשר האנרגיה תקועה וקיים קושי לעבור משלב התפתחותי אחד לשני, נוצר מצב בו האנרגיה, שנשארה בשלב מסוים מובילה את האדם בתקופות לחוצות או במצבים קונפליקטואליים ומורכבים בחייו, למצב בו הוא נוטה לסגת לשלב בו בוא השאיר את מירב האנרגיה.
אנשים שאוהבים לאכול יהיו, על פי רוב, כאלו שנשארה להם אנרגיה בשלב האוראלי כתוצאה מסיפוק יתר של הצורך, וכך מתינוקות שנהנו לאכול, הם גדלים למבוגרים שאוהבים לאכול, ונהנים מכל החוויה הסובבת את עניין האכילה: נהנים מהכנת האוכל, בדרך כלל גם נהנים להאכיל אחרים מתוך צורך גדול לחזור לשלב מהנה ונעים ומוכר, שחוו כתינוקות. הם יהיו אלו שאוהבים את האוכל באופן מיוחד, לא כמו האדם הממוצע הזקוק לאוכל כצורך קיומי. הם יגלו אנינות טעם, ישקיעו מחשבה באוכל, בהכנתו קישוטו והאווירה בארוחה. האוכל תופס מרכז כובד אחר, מקבל משנה תוקף ומשמעות, והופך לתחום שהאדם משקיע בו אנרגיה מחשבתית, פיזית ונפשית כאחד.
כיוון שאנשים אלו הם אנשים שצורכיהם תמיד סופקו, יש אצלם צפייה תמידית למצב בו אין תסכולים וקיים עונג מתמשך. כך נוצר טיפוס הנותן אמון בסביבה שתספק את צרכיו גם בעתיד, ( אולי בגלל זה אומרים על אנשים שמנים שהם שמחים ואופטימיים...), חברותי חם, אנושי, בדרך כלל פתוח ומוחצן.
את האהבה לאוכל של טיפוס זה אנו רואים בכתב בסימנים רבים, וחייבים להופיע מספר רב ככל האפשר של סימנים, על מנת שנוכל לטעון שזוהי אכן אהבה ייחודית לאוכל. להלן חלק מהסימנים:
בדרך כלל כתב גדול, בעל אזור אמצעי נפוח ולעיתים אף מוגזם
צורות עגולות ורכות של האות, לעיתים ילדותיות
כתב רחב ומשתרע עם תנודות קלות ברוחבו
קישוטים ותוספות לכתב
צורות דמויות שבלול ( עגולות ומתכנסות )
קו עבה ובצקי
אזור תחתון של הכתב נפוח מלא ועגול
סימני פיסוק עגולים- נקודות כעיגולים
ארגון לא תמיד מוצלח, עומס יתר או רווחים גדולים פתאומיים
תוך כדי תהליך של ירידה במשקל, כפי שנעשה בתוכניות תזונה שונות, כגון שומרי משקל ושיטות אחרות, אנשים עוברים תהליכים של שינוי, ונעשים סוויצ'ים בחשיבה בהרגלים ובהתנהגות שלנו כלפי אוכל. האהבה הבסיסית לאוכל נשארת כפי שהייתה, אך נכנסת יותר מודעות, הכרות עם עצמנו נקודות התורפה שלנו, שליטה ומיקוד.
לכן כתב היד אצל אנשים, שעוברים את השינוי הנ"ל לאורך זמן ומפנימים את הסוויצ'ים בצורה משמעותית, נוטה להשתנות. עיקר השינוי ניכר בסדר ובארגון בכתב, בהקטנת גודל הכתב ורוחבו, ועוד, שכן סימנים אלו מעידים על הפנמה של תכנון, ארגון ושליטה באכילה. הם ממשיכים לאכול, ועל פי רוב ממשיכים להשקיע בחוויית האכילה, אל שולטים האכילתם ומבקרים אותה.

 
הבדלים בין המינים בכתב היד

ידוע כי כל אחד מאתנו, גברים ונשים, מכילים בתוכם מרכיבים גבריים ונשיים כאחד. ברמה הפיזיולוגית, בגוף הגבר מופרשים הורמונים נקביים וזכריים, וכך גם באישה. גם ברמה הפסיכולוגית, נמצא אפיונים גבריים ונשיים אצל שני המינים.
למרות ההתנגדות לקבוע סטריאוטיפים כאלו ואחרים על גברים ונשים, הרי שברור, כי קיימות תכונות כמו יוזמה, תחרותיות, צורך בכיבוש, רציונאליות, תוקפנות הנתפסות אצלנו כגבריות, בעוד שתכונות אחרות כמו רגישות, פשרנות, הבנה אינסטינקטיבית של רגשות ורומנטיות נתפסות אצלנו כנשיות.
העובדה שקיימות נשים אסרטיביות, תחרותיות וחזקות ושקיימים גברים רגישים, רגשניים ורומנטיים מעידה, כי כל המרכיבים האלו קיימים אצל שני המינים.
בבדיקת כתבי יד של גברים ונשים נמצאו מאפיינים דומיננטיים לכל אחד מהמינים.
מבין מרכיבי הכתב העיקריים הנשיים ניתן לראות:
 צורות כתב או צורות קישור קעורות
כתב גדול
צורות מופשטות
זווית ימנית או שמאלית
כתב מלא
כתב בעל אזור אמצעי שליט
כתב בעל הפרשי אורך קטנים
קו חם, בצקי
כתב שטפי או בעל קצב רך ומעוגל
מבין מרכיבי הכתב הגבריים ניתן למצוא:
צורות כתב או קישור זוויתיות
צורות מופשטות
כתב קטן
לרוב זווית ישרה
כתב בעל הפרשי אורך גדולים
קו מחודד ומדויק
שיפודים מסיימים חדים או גדמים החלטיים
לחץ בינוני חזק
כתב מחובר ודינאמי עם קישורים בינאזוריים.
אמנם לא ניתן על סמך כתב היד לאבחן את מינו של האדם, ואנו זקוקים למידע זה טרם התחלת ניתוח כתב היד, אך יחד עם זאת, במקרים רבים ניתן לאבחן את מינו הפסיכולוגי של הכותב. כלומר ניתן לאבחן האם האישיות כוללת מאפיינים נשיים רבים יותר מאשר גבריים ולהפך, ללא קשר למין הכותב.
כאשר נראה כתב יד "גברי" ( בעל מאפיינים גראפיים גבריים ) אצל אישה נוכל לומר עליה, כי היא מאופיינת בתכונות כגון אסרטיביות, החלטיות יוזמה, ענייניות, מיקוד וכדומה- תכונות המוגדרות חברתית כגבריות.
מאידך כאשר נראה כתב יד "נשי" ( בעל מאפיינים גראפיים נשיים ) אצל גבר, נוכל לדבר על רגישות, חום, רוך, קבלת הזולת, אסתטיות וכדומה.
בשני המקרים נדבר על מרכיב אישיותי דומיננטי השונה מהמין הביולוגי.


האם הגודל קובע? משמעות גודל האותיות

גודל הכתב הנו סימן גרפי קל מאד לזיהוי, ויחד עם זאת מועד לשינויים והשפעות רבות במצבים מגוונים כגון: מצב רוח או מצב נפשי, עייפות, שימוש בסמים או אלכוהול, התלהבות, בעיות ראייה, גודל ומגבלות הדף עליו כותבים, מצב בריאותי ואף השתנות לאורך השנים.
לכן, כאשר אנו בוחנים כתבים לשם ניתוח אישיות, אנו חייבים לבקש כתבי יד מזמנים קודמים, עלינו לבדוק האם מדובר בתחושה זמנית, או שמא בתהליך ממושך המאפיין את אישיותו של הכותב.
גודל כתב היד והנוכחות שלו על הדף מהווים ביטוי ספונטאני, טבעי וישיר, של הערכה עצמית של הכותב, משקף את יחס האדם למציאות ותחושת המיקום שלו במציאות, כפי שהוא חי בה. מידת הנוכחות מתבטאת בתחושה של הכותב, עד כמה הוא מובל או מוביל במציאות חייו, ועד כמה הוא מסוגל להתמודד ולהשתלט על בעיות.
ככל שהכתב קטן יותר, נראה כי תחושתו של הכותב, היא שאין לו תחושת שליטה במציאות. יחד עם זאת, נוכל לראות כתבי יד קטנים מאוד אצל אנשים מאמינים מאוד, הרואים את קיומם כמשהו קטן ואפסי מול האלוהות העליונה המכוונת ושולטת. במקרה זה אין המדובר בהערכה עצמית נמוכה, כפי שאנו מתכוונים אליה, אלא כאל נמיכות קומה, מודעת, מול אלוהות ללא שלילת ערך האדם כאדם.
בנוסף לתחושת ההערכה עצמית, גודל הכתב משקף גם מזג, טמפרמנט, צורת הסתכלות על הסביבה, סגנון התפקוד ואופן החשיבה.
אנשים שחושבים בגדול – כותבים בגדול (לא תמיד!), אנשים בעלי מזג סוער וסוחף – גם הם כותבים יותר בגדול.
לעומתם – בכותב בגודל קטן - ראייתו מפוקחת יותר, זהירה, רציונאלית, מדודה ואף מהוססת.
כיצד מתבצעת בדיקת גודל האות?
תמיד נבדוק את גודל האותיות האמצעיות במילה.
ישנם מספר גדלים אותם אנו מאבחנים בכתב היד:
גודל תקין – 2.5 מ"מ עד 3 מ"מ - בספרות הגרפולוגית אין כמעט התייחסות לגודל כתב תקין. אפשר לומר, כי גודל כתב תקין מעיד בראש ובראשונה על יכולת הסתגלות טובה למציאות ועל קיומו של איזון טוב בין דרישות האגו לבוחן המציאות.
גדול – 3 עד 5 מ"מ - כממד להערכה עצמית, כתב היד הגדול מדבר על הצורך להדגיש את האגו, את האני, מעל כל גורם אחר בחייו של הכותב. בין היתר יכול להעיד על תחושת הערכה עצמית גבוהה, שאופיינית לאנשים התופסים עצמם במרכז עולמם, ועסוקים בהשארת חותם על הסביבה.
כתב גדול יכול להעיד גם על צורך בכבוד ובהערכה, כתוצאה מצורך בפיצוי על רגשי נחיתות.
אנשים הכותבים בגדול על פי רוב תופסים את המציאות באמצעות החושים, האינטואיציה והרגש. הם רואים את הכל בגדול, כאילו תחת זכוכית מגדלת לטוב ולרע. חיים בכאן ובעכשיו, ולעיתים רואים את חלקה של התמונה בגלל זה.
כתב גדול מעיד גם על צורך מוגבר להשתמש באנרגיה נפשית וגופנית, ולהחצין את ביטויים בדרכים שונות כמו הגדלת תנועות הגוף, תזוזה רבה וניידות.
גדול מאוד – מעל ל-5 מ"מ- מעיד לרוב על התנהגות פיצויית, אם כי אין לשכוח כי יכול להעיד גם על אדם בעל הערכה עצמית גבוהה מאוד. תחושה כללית של חוסר שליטה בכתיבה איטית ומהירה כאחת, פרופורציות שאינן נכונות הבאות לידי ביטוי גם בכתב וגם בהתנהגויות שונות.
קטן – 1.5 עד 2.5 מ"מ - כאן אנו מדברים על צמצום של התנועה והגברת הקשב, ריכוז ובקרה. רגשית, מדובר באנשים שהם יותר מופנמים, שעולמם הרגשי עשיר בהרבה מכפי שמראים כלפי חוץ. רוב האנרגיות מופנות כלפי תהליכים פנימיים, הן בתחום הרגשי והן התחום המחשבתי. בד"כ מדברים על אנשים יותר דיסקרטיים, ממושמעים, בעלי רגש משפחתי מפותח הנוהגים באיפוק, בגישה רצינית רציונאלית ומפוקחת, ואינם מוותרים על נקיטת אמצעי זהירות במקום שאינו מוכר להם. אנשים אלו עסוקים פחות באגו של עצמם, אלא יותר בתחומי העניין שלהם. כותבים אלו, המסוגלים להתנתק ממשחקי האגו, כוחם בא מיכולתם להתמקד סביב רעיון או מחשבה ולפעול עבור הגשמתם.
מיקרוסקופי – מתחת ל – 1.5 מ"מ - ככל שיורדת ופוחתת ההערכה העצמית של הכותב, ומצטמצמים תחושת השייכות והמעורבות בעולם סביבו, כך מצטמצם החופש הרגשי וכתב היד קטן עד שכמעט נעלם.
כתב מזערי ניתן למצוא, גם אצל אנשים הסובלים מדיכאון, אבל לעיתים קרובות נמצא אותו, גם אצל מתבגרים. כתב זה מעיד על כותב המרוכז בעצמו, מתוך רצון להגן על אגו פגיע. התרכזות זו יכולה להתבטא בהפחתת הפעילות וצמצום מגע עם הסביבה ככל שניתן.
ראוי וחשוב לציין, שעל מנת לייחס את המשמעויות הכתובות לגודל הכתב, יש לראות את משמעויות אלו בסימנים גראפיים נוספים, ולא מספיק לנתח רק את גודל הכתב.
 
 
FacebookYoutube